החלטה בתיק רע"א 2432/04

1.        המבקש - הרב מרדכי דוב קפלן - הגיש לבית המשפט המחוזי תובענה להכריז על מקרקעין בעיר צפת כעל הקדש לבתי מרחץ - מקוואות טהרה, ולמנות נאמנים להקדש. התיק נקבע להוכחות ביום 8.12.2002, אז הודיע המבקש כי:

"ברבנות בצפת היו ארבעה פינקסים ישנים. סבי המנוח היה רב ראשי בצפת, שמו היה הרב זילברמן. יש בידי ספר שהוא העתקים של פעולות שנעשו על ידי הרבנות ובית הדין בצפת בשנים האלה 1938 - 1946. בין היתר מצאתי בספר הזה לאחרונה תעודה מ- 1952 שהרבנות של צפת ערכה רשימה של הקדשות ובראש הרשימה בית המרחץ...".

           בהסכמת הצדדים נשמעו הראיות - כולן - באותו יום, תוך שמירת זכותו של המבקש לפנות בבקשה להגשת המסמך כראיה נוספת. נקבע ביקור במקום ביום 27.12.2002, ולאחר מכן אמורה היתה להינתן החלטה בדבר הגשת סיכומי הטענות. ביום 18.12.2002 הגיש המבקש בקשה להגשת אותו דף שברשותו (להלן: המסמך). המשיבות התנגדו לבקשה, אולם בית המשפט החליט ליתן צו המופנה לשלטונות מס רכוש, לשכת הסדר מקרקעין ארכיון המדינה וגנזך המדינה, המורה להם למסור למבקש "תעודה שמקורה בבית הדין הרבני בצפת והנוגעת למסמכים הקשורים לחלקה 79 גוש 13055". הודגש, כי "אין בהחלטה זו כדי להביע דעה על קבילותה או משקלה כראיה של תעודה שתוגש בעקבות צו זה". המועד שהוקצב להגשת התעודה חלף, וכך גם הארכות מועד שניתנו, עד שלבסוף, ביום 31.8.2003, הורה בית המשפט על הגשת סיכומים בכתב. לבקשת המבקש, ניתנה החלטה נוספת, המתירה לו להגיש כראיה סקר שנערך על-ידי עיריית צפת, העוסק בין היתר במקוואות שבעיר. שוב ניתנה הוראה בדבר הגשת סיכומים בכתב. המבקש הגיש בקשה נוספת, להגיש כראיה את המסמך, וכן "אישור" שהוצא על-ידי בית הדין הרבני האזורי בצפת, ביום 15.12.2003, אשר למעשה מעתיק את תוכן המסמך.

2.        בית המשפט המחוזי דחה את הבקשה להגשת הראיה הנוספת, ואלה נימוקיו:

"ראשית, הבקשה הוגשה באיחור בלתי נסבל ובלתי מוצדק [שמיעת הראיות הסתיימה כאמור ביום 27.12.02]; שנית, אין בידינו תצהיר של ממש בעניין טיבו של הפינקס, נסיבות עריכתו, זהות מי שערך אותו, המסגרת המשפטית בה נערך, נסיבות שמירתו עד היום ו'גילויו' רק בחודש דצמבר 2002; שלישית, על פניו לא נראה כי מדובר ב'תעודה ציבורית' כמשמעה בסעיף 29 לפקודת הראיות. תעודה ציבורית היא תעודה בדבר 'מעשה חקיקה, שיפוט, ביצוע או רשומה של מעשה כאמור'. גם בהנחה שהוכחו אמיתותו של הרישום והמסגרת המשפטית בה נערך, אין הוא מהווה מעשה חקיקה, שיפוט או ביצוע. הוא מהווה הבעת דעה של משרד הרבנות הראשית לצפת והמחוז, שבאה 'מתוך הכרה אישית', שנכס פלוני מהווה הקדש.

מבלי להיכנס לשאלת סמכותו של בית הדין הרבני לאשר הקדשים, על פניו נראה כי האישור אינו מתייחס לפעולת אישור הקדש שערך בית הדין הרבני אלא הוא בגדר תיאור מצב עובדתי משפטי, הקיים לדעת מי שערך את המסמך. הבעת דעה מסוג זה אינה באה בגדר תעודה ציבורית".

3.        כנגד החלטה זו מופנית בקשת רשות הערעור שבפני. המבקש משיג על כל אחד מן הנימוקים העומדים ביסוד החלטת בית המשפט המחוזי. אלא שלא מצאתי, במקרה זה, עילה להתערב בהחלטת בית המשפט קמא. המדובר בהחלטה הנוגעת לניהול המשפט בפני הערכאה המבררת. אין מחלוקת, כי המסמך שהגשתו מבוקשת הינו "העתק", בכתב-יד, שערך לפי הטענה סבו של המבקש, וכי הצו שנאות בית המשפט המחוזי ליתן, אשר תכליתו איתור מסמכים מקוריים - לא נשא פירות. או אז ביקש שוב המבקש להגיש את המסמך, והפעם צירף אישור של בית הדין, מיום 15.12.2003, "כי בפנקסי בית הדין בצפת מצוי רישום תעודה...". דא עקא, העתק מאותו רישום או מאותה תעודה - אין. מכל מקום, בקשת המבקש הוגשה, לדעת בית המשפט המחוזי, "באיחור בלתי נסבל ובלתי מוצדק", ובלא תצהיר כנדרש לגבי נסיבות עריכתו של המסמך, שמירתו וכיו"ב. ביני לביני גם הורה בית המשפט המחוזי על הגשת סיכומי הטענות. די בכל אלה, על-מנת שלא תימצא לנו עילה להתערב בשיקול דעתו של בית המשפט המחוזי.

           הבקשה נדחית. המבקש יישא בשכר-טרחת עורכי הדין של המשיבים 2, 3 ו- 4, בסכום כולל של 10,000 ש"ח.          

           ניתנה היום, י' באב תשס"ד (28.7.04).

                                                                                                ש ו פ ט

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.    התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: